הפרידות האלו הכניסו לחיי אנשים חדשים. את דן הכרתי כחצי שנה לאחר גירושי, הוא עצמו היה בהליך גירושין קשה, ובא להתייעץ עימי בקשר להגשת ערעור על החלטה שערורייתית שהתקבלה בעניינו. כבר כשראיתי אותו לראשונה נדהמתי מיופיו הכובש ומחוזק אישיותו, אבל אז עוד לא העליתי על דעתי מה צופן לנו העתיד.

הוא התרשם מעצותי המקצועיות והחליט להעביר את התיק לטיפולי. חודשים ספורים לאחר מכן הפכנו לזוג. לא הסכמתי לטפל בו והצעתי שיבחר בין ניתוק כל קשר אישי לבין העברת התיק לעו"ד אחר. הוא החליט ללא היסוס להעביר את התיק לעו"ד אחר והודיע לי שעל חברות כמו שלנו לא מוותרים. אחד מידידי הביע בפני פליאה על בחירתו של דן, ואמר שלו הוא במקומו בחיים לא היה מסכים לוותר עלי כעורכת הדין שלו. אבל דן ידע מה הוא עושה.

הליך הגירושין שלו נמשך עוד שנתיים עד שהסתיים בהסכם גירושין, אך מעולם לא הסתיים באמת, ומתוך החיים עימו למדתי כל כך הרבה על איך זה מרגיש מבפנים לעבור גירושין קורעי לב ובשר, בשר מבשרך, למדתי על איך זה לבנות חיים מחדש מתוך הריסות חייך ולמדתי הכל ומחדש על אהבה שאינה תלויה בדבר.

כשנתיים לאחר תחילת הקשר ביננו נפרדנו. פרידה ארוכה, מרה וכואבת שלימדה אותי כמה קשה ללכת כנגד הלב. שנינו כנראה היינו זקוקים להפסקה הארוכה הזו כדי להעריך מחדש את אהבתנו.

בניגוד לכל הסיכויים, בניגוד לכל היועצים ועל אף שנשבעתי שזה לעולם לא יקרה, כעבור עשרה חודשים בחרנו זו בזה מחדש. חזרנו לקשר אט אט, שנינו פגועים, מדממים וכלל לא בטוחים שאפשר לאחות את שברי אמוננו ואהבתנו. חלף לו עשור, ולא רק שנשארנו ביחד, אפילו נישאנו בטקס הכי רומנטי בעולם בבית העיריה בניו יורק, רק שנינו ובן דודו שהיה העד והצלם גם יחד.

דן הוא אהבת חיי והחבר הכי טוב שלי, הוא חלק בלתי נפרד ממני, מאישיותי וממי שאני. יש בו את העוצמות לא רק להכיל אותי, אלא גם לפרגן לי ולהעצים אותי. הוא לא רק שותף לחיים, לטוב ולפחות טוב, אלא גם שותף ללמידה בלתי פוסקת, לגדילה משותפת ועשיה מתמדת. דן, איש העולם הגדול, לימד אותי לטרוף את החיים, להתגבר על פחדים ולהצליח לשלב הרבה הנאה בתוך חיי קריירה עמוסים, וכשאני מביטה בעצמי מתוך עיניו שלו, אני רואה רחוק.